<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' נט"י וסעודה</h1>
<h2>דף לז.</h2>
גרסינן בפסחים הדובשנין והאסקריטין והסופגנין וחלת המסרה והמדומע פטורין מן החלה, חלת המסרת חלוט של בעלי בתים, והן חלות אפויות במסרת, תרגום של מחבת מסרת, וע"י שמן נעשה בטיגון ואין נאפה בתנור, המדומע איכא מפרשי מים וקמח מעורבין, וא"ד תבואה שכבר נתקנה ונפלה תרומה לתוכה והכי מסתבר. אמר ריש לקיש הלא מעשה אלפס הן, פי' לכך פטורין, ור' יוחנן אמר מעשה אלפס חייבין, והללו פטורין לפי שעשאן בחמה ולא באור, ומסיק בין לר"ל בין לר"יו הרתיח האלפס ולבסוף דבק הבצק חייב בחלה דלחם הוא, דזה הוא כעין תנור, כי פליגי כשהדביק ולבסוף הרתיח, ר"ל סבר כמעשה חמה דמי ופטור, ור"יו סבר אפי' הדביק ולבסוף הרתיח חייב, והללו פטורין שעשאן בחמה. וכ' רב אחא דהרתיח ולבסוף הדביק הו"ל כעין תנור, אבל הדביק ולבסוף הרתיח דמי למעשה קדרה, ור"יו סבר לא שנא הכי ולא שנא הכי חייב. ובעל הלכות והגאון ר' יצחק ורב אחא ז"ל פסקו כריש לקיש וכ' בעל הלכות איכא מאן דפסק כר' יהודה דאין לחם אלא האפוי בתנור לבד אבל מעשה אלפס בין הרתיח ולבסוף הדביק ובין הדביק ולבסוף הרתיח פטור ואין קרוי לחם ואין חייב בחלה ואין יוצאין בו בפסח ואין מברכין עליו המוציא. ואשכחינן פרכא דבפרק החולץ קאמר האי חלוט מצה הוא למאי הלכתא, שיוצא בו ידי חובתו בפסח, אלמא אע"פי דחלטוה מעיקרא כיון דהדר אפה בתנור או באלפס לחם מקרי ואדם יוצא בו י"ח בפסח.
<h2>דף מו.</h2>
וכ' הגאון הא דאמרינן לנט"י אם המים ד' מילין לפניו, או יותר ממיל לאחריו אין צריך להמתין על המים ואוכל בלי נטילה, אבל צריך ליטל ידיו במפה שלא יגע בפת.
<h2>דף פה:</h2>
אמרינן בערובין [צ"ב ע"א] דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה כיצד גפנים בגדולה אסור לזרוע את הקטנה ואם זרע זרעים אסורים וגפנין מותרין, גפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה. אשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת, אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת, צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין ידי חובתן, צבור בקטנה וש"צ בגדולה אין יוצאין י"ח. תשעה בגדולה וא' בקטנה מצטרפין, ט' בקטנה וא' בגדולה אין מצטרפין, צואה בקטנה מותר לקרות ק"ש בגדולה צואה בגדולה אסור לקרות בקטנה. ואמרינן בכיצד מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ וכן לתפלה [לרב] ופליג עלי' ר' יהושע ב"ל דאמר אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
<h2>דף קא:</h2>
גרסינן בפסחים יתיב רב חסדא וקאמר הא דאמרת שנוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא בדברים שאין צריכין ברכה לאחריהן במקומן כגון פירות ויין אבל דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן כגון פת ומיני דגן אין צריך לחזור ולברך המוציא, מאי טעמא, לקבעיה קמא הדר, ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך, ופריך מברייתא חברין שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת לקרת חתן וכלה כשהם יוצאין אין טעונין ברכה לאחריהן וכשהם חוזרין אין טעונים ברכה לכתחלה, במה דברי' אמורים בזמן שהניחו שם זקן או חולה, אבל לא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונים ברכה למפרע וכשהם חוזרין טעונים ברכה לכתחלה ומדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן עסקינן וטעמא דהניחו שם זקן וחולה, אבל לא הניחו כשהם יוצאין טעונין ברכה למפרע, וכשהם חוזרין טעונין ברכה לכתחלה וקשי' לרב חסדא אמר רנב"י מאן תנא דההיא ברייתא ר' יהודה פי' כיחידאי אתיא. וקאמרי מקצת רבותא הלכתא כרב ששת דברייתא כותי' ואע"ג דשני רנב"י דברייתא ר"י, לא סמכינן אשנויא, הלכך בלא הניחו שם אדם כשהן חוזרין טעונים ברכה לכתחלה וכ' בעל הלכות היכא דאכל נהמא ואצטריך לאפנוי, ואזל ואפני, הדר שארי המוציא ברישא והדר אכל, ולגבי תפלה אע"פי דצלי רובא דצלותא הדר מצלי מן רישא.
<h2>דף קג:</h2>
וקיימא לן דאין צריך לברך בסעודה על כל כוס וכוס אלא אכוס קמא ואכסא דברכתא ואי אמלוך אמלוכי ודאי צריך לברך על כל כוס וכוס. ובהלכות כ' שאף אחר כוס ברכת המזון אינו מברך ולא חזי לן טעמא, דודאי בברכת המזון הוי הפסק.
<h2>דף קו.</h2>
אמר רב יהודה אמר רב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעם הבוצע ורב ספרא אמר לטעום אתמר ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעם המברך. ויש נוסח בספרים עד שיטעם הבוצע, וחזי לן דהכי הוא דלאו במברך לחוד תלי', אלא במי שבוצע להם מככרו וכן השמועה בירושלמי א"ר אבא בשם רב מסובין אסורין לטעום עד שיטעם המברך, ר' יהושע ב"ל אמר שותין אע"פי שלא שתה. מה פליג מה דמר רב כשהיו כולם זקוקין לככר אחד, מה דמר רי"בל שהי' כל אחד כוסו בידו. הלכך אם המברך הוא הבוצע לחודי', שאין אחרים בוצעי' אלא מקבלין ממנו, אין רשאין לטעום עד שיטעם הבוצע, ואם המברך אינו בוצע להם אלא מברך להם וכולם בוצעים מככרם רשאין לטעום מככרם אע"פי שלא טעם המברך והכי נמי שמעינן מהא דערבי פסחים רב אשי קדיש ואמר בורא פרי הגפן, וההוא סבא גחין ושתי קודם דשתי ר"א, אע"ג דהוא המברך, אלמא אם כוסו בידו או ככרו בידו רשאי לטעום קודם המברך. מיהו מהא לאו ראי' דגבי המוציא דהמברך צריך לאכול איכא למימר דצריך להמתין עד שיבצע אפי' כ"א ככרו בידו, אבל קדוש דמוציא אחרים אע"פי שהוא אינו שותה רשאין לשתות קודם ששתה המברך.
<h2>דף קטו.</h2>
אמר רב הונא אין נטילת ידים אלא לפת לבד תני ר' אושעי' וכל דבר שיש לו לכלוך משקה. והכי אמרינן בערבי פסחים כל שטבולו במשקה צריך נט"י. וטעמא דידים שניות ובנגיעתן מטמאין המשקין. יש מן הגאונים שכ' שצריך גם לברך על נט"י הטובל אכילתו במשקה. ולא חזי לן מדאמר אין נט"י אלא לפת, משמע עקר התקנה לפת היתה. והכי דייקינן מדבעי לחלק התם בין נגע ללא נגע אבל ודאי נטילה בעי אפי' לא נגע במשקה כדמסקינן התם דאם מטבל חיישינן דלמא נגע וגם רב חסדא ורבנן ור"פ כולהו נקטי נטל ידיו בטבול ראשון. וקיי"לן אין נט"י לפירות והנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי רוח וקיי"לן נמי אין זמון לפירות.
